גישת חירום: כשהרשת חוסמת הכול

כל מה שראינו עד עכשיו נשען על הנחה אחת: שהרשת עדיין מעבירה את השרתים שלכם. מסלול בוחר שרת, inbound גורם לחיבור להיראות כמו ביקור HTTPS רגיל, multihop מותח את הדרך על פני כמה מדינות — אבל כל אלה דורשים שהתעבורה בכלל תצא מהמכשיר.

ולא תמיד היא יוצאת. הרשת עוברת לרשימת היתר: רשימה קצרה של שירותים מאושרים עובדת, וכל השאר — כולל ה-VPN שלכם — פשוט לא עובר. גישת חירום (OLCRTC) נבנתה בדיוק לשעות האלה.

מה זה — ומה זה לא

גישת חירום היא ערוץ גיבוי, לא פרוטוקול שני. החיבור הרגיל נשאר מה שהיה תמיד: VLESS + Reality על השרתים שלכם. גישת החירום משתמשת באותם שרתים, אבל עוטפת את התעבורה בתוך שיחת וידאו בשירות שהרשת המוגבלת עדיין מתירה — מבחוץ זה נראה כמו ועידת וידאו רגילה.

משלוש מסקנות אלה כדאי להכיר את כולן לפני שמבטיחים משהו:

• המשתמש מפעיל אותה ידנית, רק כששום דבר אחר לא עובד. אין מעבר אוטומטי: החיבור הרגיל לא «קופץ» מעצמו.
• היא איטית. בערך 14 מגה-ביט לשנייה בהורדה, פחות ממגה-ביט בהעלאה, השהיה של 175–235 מילישניות. נוח לקריאה ולצפייה בווידאו, חסר תועלת לשליחת קבצים, שיחות וידאו ומשחקים.
• היא זמנית. מושב חי עד 12 שעות ואז נעצר מעצמו; למשתמש יש מושב אחד בכל רגע; כדי להמשיך הוא פותח חדש.

איך זה נראה מצד המשתמש

1. הוא יוצר שיחת וידאו טרייה בשירות נתמך — Yandex Telemost, WB Stream או Jitsi Meet.
2. הוא מוסר את הקישור אליה: מדביק אותו בבלוק גישת חירום בחשבון שלו, או שולח אותו במייל לכתובת בקשה אישית. שני המסלולים עושים אותו דבר — ומסלול המייל ממשיך לעבוד כשחלון הראווה שלכם כבר חסום.
3. אחד השרתים שלכם נכנס לשיחה הזאת כאורח. כדקה לאחר מכן המשתמש מקבל קישור התחברות שמתחיל ב-olcrtc:// וקוד QR.
4. הוא מייבא אותו ל-olcbox, יישום החירום, ומתחבר.

מה נדרש מצדכם

• מנוי Pro — €0.99 לחודש. גישת החירום מגיעה בדיוק עם הרמה הזו; גם ב-Max היא קיימת, יחד עם כל השאר (שיעור 13).
• מסלול חירום. השרתים של מסלולים המסומנים כחירום מרכיבים את המאגר שעליו נוחתים המושבים. במנוי הראשון המערכת מסמנת אחד במקומכם — זה עם הכי הרבה inbounds פעילים — ומרימה בדרך גם את מתג האשכול.
• השרתים. הם משתתפים כברירת מחדל, וה-runtime מתקין ומעדכן את עצמו ברקע: אין מה להתקין דרך SSH.

כלומר במקרה הרגיל אין מה להגדיר: נרשמים למנוי, וגישת החירום עובדת. המתגים הידניים נשארים למקרה שתרצו אותם: אילו מסלולים מרכיבים את המאגר, כמה מושבים שרת מסוים מחזיק והאם להוציא אחד מהם.

במה זה שונה ממסלול רגיל

• המשתמש לא בוחר מדינה. הוא אפילו לא רואה את המאגר — את הכוונה הגאוגרפית מבטאים אתם, בבחירת המסלולים שתסמנו כחירום. אפשר לסמן כמה: המאגר מאחד אותם, ואם באחד אין שרת מתאים, המושב עובר לאחר.
• מסלולי multihop אינם משתתפים. למושבי חירום נלקחים רק מסלולים ישירים.
• מושב עולה מעבד אמיתי. אריזת התעבורה לזרם וידאו תפסה במדידה בערך 15% מליבה אחת ו-31 מגה-בייט זיכרון (מושב וידאו של כ-5 מגה-ביט לשנייה) — הרבה יותר ממשתמש VPN נוסף. כלל אצבע: 3 מושבים לליבה, כלומר 3 בשרת חד-ליבתי, 6–7 בשתי ליבות, 12–14 בארבע.

מי מהמשתמשים שלכם באמת יוכל להשתמש

הדרישות מחמירות ממה שנדמה — ומשם מגיעות שאלות התמיכה:

• דוא"ל מאומת. משתמשים שיצרתם ידנית בלי כתובת לא יכולים לבקש כלל.
• חשבון פעיל. חשבונות מושהים, שפגו, שמכסת התעבורה שלהם אזלה ושממתינים לתשלום הראשון (כל מי שנרשם בעצמו ועוד לא שילם) נדחים.

התלונה שתשמעו נשמעת כך: «ביקשתי ולא קרה כלום». התחילו ממצב החשבון ומקישור השיחה שבו השתמש; במסלול המייל בדקו גם שההודעה נשלחה מכתובת החשבון והכילה רק את הקישור.

לזכור

• גישת חירום היא גלגל הצלה לרשתות עם רשימות היתר, לא פרוטוקול שני ולא תחליף לחיבור הרגיל.
• התעבורה עוברת בשרתים שלכם, מחופשת לשיחת וידאו שהמשתמש יוצר בעצמו.
• איטית, עד 12 שעות, מושב אחד למשתמש, הפעלה ידנית.
• יחד עם Pro היא נדלקת מעצמה: מסלול מסומן כחירום, מתג האשכול עולה, השרתים משתתפים כברירת מחדל.
• מושב אחד ≈ 15% מליבת מעבד — בשרתים חלשים הגדירו קיבולת במפורש.
• המשתמש צריך דוא"ל מאומת, חשבון פעיל ויישום מותקן מראש.

הלאה

גישת חירום עוסקת במה עושים כשהרשת נשברת. השיעור הבא עוסק בחצי השני: איך המערכת מבחינה שהשרתים שלכם נשברו.